דיספפסיה נובעת בהכרח מהליקובקטר? – מה גורם לכאב בבטן העליונה?

מי הוא חיידק הליקובקטר? ומה היא דיספפסיה?

על אף שהתסמינים של חיידק הליקובקטר ודיספפסיה ממש זהים, הם לא תמיד קשורים זה לזה. לפניכם הסבר קצר על כל אחד מהם:

חיידק הליקובקטר

חיידק הליקובקטר נפוץ מאוד, והוא מצוי בקיבתם של לפחות 50% מהאוכלוסייה האנושית. אצל רובם הוא ישנוני ולא פעיל, וממילא הוא לא מהווה סכנה. אבל אצל אחוז מסוים הוא מתעורר ומשפיע לרעה על הקיבה, ועשוי לגרום לדלקת קיבה, כיבים בקיבה ובתריסיון ואפילו סרטן הקיבה.

התסמינים של החיידק נובעים בעיקר מכיבי הקיבה שהוא מייצר, הם מתבטאים בין היתר באזור הבטן העליונה והם עשויים לכלול: כאבי בטן, אי נוחות בבטן, נפיחות, בחילות הקאות ועוד.

דיספפסיה

'דיספפסיה' היא כינוי רפואי למגוון תלונות הקשורות לבטן העליונה, כגון; כאבים או אי נוחות בבטן העליונה, העדר תאבון או שובע מהיר, תחושת דחייה מאוכל, נפיחות הבטן, צרבות, בחילות והקאות, גיהוקים, קשיי בליעה ועוד.

דיספפסיה עשויה לנבוע מכמה וכמה גורמים כגון; קשיי התמודדות של הקיבה עם מאכלים, בעיות בתנועתיות של מערכת העיכול, סף רגישות גבוה מידי לכאב, בעיות נפשיות או פסיכולוגיות כגון דיכאון או חרדות ועוד.

הגורמים לדיספפסיה, לרוב אינם נראים לעין. כלומר אם הרופא יחפש דלקת בקיבה, כיבים או כל בעיה אחרת בולטת שעשויה לגרום לתופעה, הוא יעלה חרס.

התסמינים של דיספפסיה יכולים להיות בעצימות נמוכה או בינונית, באופן שאפשר לחיות לצידם. אך הם עשויים להיות לעיתים אקוטיים וקשים, עד כדי השבתת היכולת לתפקד ולנהל חיי יום יום תקינים.

האם יש קשר בין חיידק הליקובקטר פילורי לדיספפסיה?

בכל אפיזודה של אי נוחות או כאב בבטן העליונה, 'החשוד' המרכזי הוא חיידק הליקובקטר. זאת בשל העובדה שהחיידק אכן גורם לתסמינים אלו בדיוק.

אך הרבה מטופלים שבודקים האם הם מאומתים לחיידק, מגלים שהם שלילים לו, ושלהתמודדות שלהם עם דיפפסיה אין כל קשר לחיידק. יחד עם זאת אחוז מסוים, קטן יחסית, מדווח על הקלה בתסמיני הדיספפסיה לאחר טיפול בהליקובקטר פילורי.

מה שאומר שחיידק הליקובקטר אכן יכול להוות גורם לדיספפסיה, אך הוא לא הגורם העיקרי לה.

אז כיצד נדע האם הגורם לדיספפסיה הוא חיידק הליקובקטר, או משהו אחר?

את חיידק הליקובקטר קל מאוד לאבחן. ניתן לעשות זאת על פי רוב בעזרת בדיקות נגישות ולא פולשניות כגון; תבחין נשיפה או בדיקת צואה. נכון להיום ניתן להשיג גם ערכות בדיקה ביתיות, המייתרת אפילו את הצורך לצאת מהבית לצורך אבחון החיידק.

במידה ויוצאים חיוביים לחיידק, יש ייסוד סביר להניח שהוא זה שגורם לדיספפסיה. אך גם אז זה לא בטוח. זאת בשל העובדה שהחיידק נמצא אצל מחצית מהאוכלוסייה, ואצל רובם הוא לא פעיל ולא גורם לתסמינים. מה שאומר שבהסתברות של כ 50% כל אדם עשוי לצאת חיובי לחיידק, ועדיין זה לא מחייב שהוא זה שגורם לדיספפסיה.

לכן אין מנוס מהכחדת החיידק. רק לאחר שהחיידק כבר לא יהיה קיים, ניתן יהיה לבחון האם יש הקלה בדיספפסיה או, והאם החיידק גרם לה, או שלא ויש לבחון טיפול אחר.

במקרים בהם הליקובקטר לא 'אשם' בדיספפסיה, יש להתייעץ עם רופא על דרכי טיפול שונות. לעיתים טיפול במצב הפסיכולוגי ישחרר את הדיספפסיה, ולעיתים ייעשה שימוש בתרופות שונות כגון כאלה שמורידות את רמת החומצתיות בקיבה.

איך מטפלים בהליקובקטר שגורם לדיספפסיה?

בהליקובקטר פילורי יש 2 דרכי טיפול; הקונבנציונלי והאלטרנטיבי.

הטיפול הקונבנציונלי כולל 2 או 3 סוגי אנטיביוטיקה (בכפוף להחלטת רופא) ותרופה נוגדת חומצה. הטיפול הזה מרתיע אנשים רבים, וזאת בשל הכמות הגדולה של אנטיביוטיקה המוזרמת לגוף ועשויה לגרום לתופעות לוואי, או לפיתוח חסינות של הגוף לאנטיביוטיקה.

הטיפול האלטרנטיבי לעומת זאת הוא טבעי לחלוטין. הוא מתבסס על התאמת תזונה נכונה למטופל, בצירוף צמחי מרפא ייחודיים. בניגוד לטיפול האנטיביוטי, הטיפול הטבעי נטול סיכונים והוא אינו גורם להתמכרות בשום שלב. כמו כן מסייע טיפול זה בשיקום נזקי החיידק לרירית הקיבה, מה שמאיץ את הפסקת תסמיני הדיספפסיה.

לסיכום:

• 'דיספפסיה' היא תופעה שמגדירה אוסף של תסמינים מעיקים בבטן העליונה.
• בניגוד למה שאנשים חושבים, הגורם העיקרי לדיספפסיה הוא לא חיידק הליקובקטר פילורי.
• יש לבצע אבחון להליקובקטר על מנת לשלול או לאשש קשר בין תסמיני הדיספפסיה לחיידק.
• במקרים בהם חיידק הליקובקטר גורם לדיספפסיה, יש לחסל את החיידק בהקדם.